מסתבר שאני אמור לכתוב בנושא “הכלכלה של התחביב”. מאוד מעניין שאני צריך לחשוב על משהו שעולה לי לראש מהמשפט הזה. ובאמת מתוקף מחוייבותי מעצם השתייכותי לטבעת הקסומה של יבגני, על “הכלכלה של התחביב” אני אכתוב. אז בשביל כל יחידי הסגולה שקוראים את הבלוג הזה אני אגיד שהנושא שעולה אצלי בראש כשאני שומע את המשפט הוא בערך כמו מה שתיאר ידידי, אורי, מהבלוג “יום בחייו של מתרגם” שגם הוא שייך לטבעת היבגנית. נושא של קנייה של מנגות ואנימות.
ההיסטוריה והניסיון שלי בנושא דיי קצרים. התחביב אצלי התחיל, לפחות לפי ההגדרה שלי, מהרגע שהתחלתי להוריד אנימות מהאינטרנט (ואם רוצים להיות יותר בררניים אפשר לומר שזה היה מהרגע שהתחלתי להוריד אנימות שלא שודרו בארץ, מהאינטרנט).
לכן עצם ההורדה היתה בשבילי חלק אינטגרלי מהתחביב.
אם הזמן למדתי יותר על הדרך שבה פאנסאב וריפים של אנימה עובדים. המשכתי להוריד סדרות שנרכשו וכאלו שלא נרכשו (גם ככה כמעט שום דבר לא נרכש בארץ). לפני שנתיים היה לי טיול גרנדיוזי לארה”ב ביחד עם חברים שבמהלכו ציפיתי להזדמנות בה אקנה לראשונה אנימה.
אבל אם נדייק זאת לא תהיה הפעם הראשונה שעבדכם הנאמן קונה אנימה. בעבר קניתי דיוידיים של דרגון בול זי. עוד אז התאכזבתי לגלות שבאריזה אחת, שאני כבר לא זוכר כמה עלתה, אבל בטח לא היתה זולה, קיבלתי רק דיסק אחד של דיוידי אם ארבע פרקים. קצת בעיה בקצב הזה לקנות את כל הסדרה(276 פרקים בגרסא האנגלית) כפי שתיכננתי…
בהמשך אחרי שראיתי את האנימה של קנשין החלטתי לקנות את הOVA המצויין שלו וביקשתי מסבתא שלי אותו כמתנה. לצערי במקומו קיבלתי את הסרט הבינוני שלו… “tales of the magi” אשר נמצא ברשותי עד היום (באמת אני צריך להיפטר ממנו… מישהו רוצה לקנות?).
נחזור לטיול בארה”ב. כשהייתי בארה”ב הגעתי למסקנה שאולי כדאי לקנות סרט או פרקים של סדרה קצרה כדי שאני אוכל באמת “להחזיק” בכולה. בסופו של דבר קניתי את ה-3 פרקים ראשונים של האנימה soul taker סתם מתוך הימור, לא קראתי עליה שום דבר מוקדם יותר, ובסוף לא כל כך אהבתי אותה. איכשהו, אל הציור המנגאיסטי והמקורי שלה לא התחברתי. חוץ מזה שהעלילה היתה מעורפלת מדיי ולא היתה לי סבלנות כל כך…
היום אני חושב שאולי אני אקנה אנימה מתישהו שוב. בעיקר חשבתי על האנימה מונסטר המצויינת שממש התאהבתי בה.
בינתיים במישור המנגה, שהתעורר אצלי בשלב מאוד מאוחר (רק בשנה האחרונה התחלתי לקרוא בכלל), התגלתה חנות קרובה לביתי שגרמה לי לקנות מנגות לרוב ולהעשיר את הספרייה, (עשירת הספרים “הרגילים” שלא קראתי) במנגות.
זה התחיל מכך שסיימתי את האנימה של kare kano ולא נותרה לי ברירה אלה לעבור אל המנגה. ליגוני, המנגה לא תורגמה ולכן נעלצתי לבקש מסבתא שלי מארה”ב לקנות לי אותה (איזה מסכן אני?).
אחר כך גיליתי כמובן את החנות אנימהוליק והתחלתי לקנות שם כמו משוגע (הכל יחסית לעצמי כמובן). לאחרונה הגעתי למסקנה שאני מעדיף לקנות רק מנגות משובחות במיוחד ולאסוף אותן. את השאר אני אוריד או משהו…
בינתיים מנגות שהחלטתי ששווה לאסוף הן ברסרק, מונסטר, קרה קנו, I”S, וטריגן עוד בבדיקה (מזל שחלק מהם נקנו עלידי חברים ^^).